יתרונות וחסרונות של עיקור וסרוס

שיתוף בפייסבוק

מאת ד”ר אלון סיסו

 

תחילה גילוי נאות, אני הוכשרתי כוטרינר בבית החולים הוטרינרי בבית דגן, ובמהלך כל שנות לימודי ובזמן עבודתי כוטרינר שכיר, לא פגשתי ולו וטרינר אחד שאינו דוגל בעיקורים וסירוסים בצורה גורפת לכלבים וחתולים לכן די ברור מה עמדתי בעניין, עם זאת, אנסה לפרט כאן עד כמה שניתן את היתרונות והחסרונות של הפרוצדורה בצורה אובייקטיבית כמיטב יכולתי.

רקע שנלקח מנתוני משרד החקלאות שפורסמו בשם אומרם באינטרנט: ישנם כ 19,000 כלבים משוטטים הנלכדים כל שנה. כ-4,000-5,400 כלבים מושבים לבעליהם ועוד כ-5,600 ל-7,560 כלבים בשנה מוצאים בית מאמץ. מספר התאים הקיים היום בכלביות הרשותיות ובפרטיות הוא 1,561 תאים, מה שמותיר בין 4,400 ל-5,940 כלבים אשר מומתים בלית ברירה על ידי הרשויות (אני מודע לכך שהמספרים לא מסתכמים ל-19,000 אך כך היה רשום בנתוני המשרד).
(הערת מערכת – דיווחי משרד החקלאות אינם כוללים את הרשויות המקומיות והעיריות שמרדימות אלפי כלבים בשנה, זאת משום שהחוק אינו מחייב את הרשות לדווח על המתת כלבים או חתולים, לוטרינר הרשותי/עירוני יש רשיון להרדים ודי להם בכך. לפיכך ההערכות לגבי מספר הכלבים המומתים באופן יזום מדי שנה הן גבוהות בעשרות מונים ממה שמפרסם משרד החקלאות, הן נשענות על עדויות, על מספר המקומות בהסגרים שמלאים כל העת ועל העובדה שימיו של כלב בהסגר קצובים בהגדרה, כמדיניות).
נתונים לגבי חתולים מאד מעורפלים משום שלא מדווחים על כל חתול שמשוטט. לנתון הקיים לגבי כלבים אני יכול להוסיף מידע אישי שישנו מספר לא מבוטל של כלבים משוטטים באזורים חקלאיים וברשויות פחות מסודרות שרובם משוטטים וחלקם מוצאים את מותם בדרכים לא דרכים.

אז נכון שהמדינה יכולה אולי להקצות יותר משאבים, להגדיל את מספר התאים ברשויות/עמותות וכן הלאה. אך כל מי שהתנדב במקומות האלה מגלה שרובם גם כך מסתמכים על תרומות והתנדבות של אנשים טובים להגיע ולהשקיע מזמנם בהוצאת כלבים לטיול (מקומות מסויימים הכלבים יוצאים לטיול מחוץ לכלובים רק פעמיים בשבוע בשל מחסור בכוח אדם) והסעת חיות לטיפול ווטרינרי. מיותר לציין את הווטרינרים שעובדים בקרבה לעמותות ולרוב עובדים שעות לא שעות לעיתים ללא תגמול.

עד כאן הצגתי את הבעיה הכללית שעמה אנו מתמודדים ואין ספק שהבעיה הזו היתה יורדת לאין שיעור אם ניתן היה לבצע מבצע כלל ארצי גורף של עיקור וסירוס. מי שבעד ביצוע הפרוצדורה לא צריך להמשיך ולקרוא.

הבעיה נוצרת כאשר בעלים מחליטים מסיבה זו או אחרת, לא לבצע את הפרוצדורה, בין אם מדובר בכלב גזעי עם תעודות שגוריו יקרים והכוונה היא למכור אותם, אז הפרוצדורה הופכת לשיקול פיננסי בלבד, ובין אם מדובר בבעלים שמסיבה רגשית לא מסוגלים להפר את דרך הטבע. בדיוק לשני סוגי האנשים הללו הכנתי סיכום של היתרונות והחסרונות של עיקור וסירוס. אני רק מבקש לקרוא ולהחליט.

חסרונות הפרוצדורה:               

  • בראש ובראשונה הפרוצדורה עצמה, יותר נכון ההרדמה: חשוב לדעת שכל פעולה הנעשית בהרדמה כללית, גם אם מדובר בניקוי שיניים, עלולה להיות מסוכנת, במהלך ההרדמה אנו מורידים את רמת ההכרה ואיתה את יכולת הגוף לשלוט בלחץ הדם, פעימות הלב ושאר אברי הגוף. הניתוח עצמו במידה ומדובר בעיקור כולל כניסה לחלל הבטן והוצאת השחלות והרחם, הדבר אינו מסובך לווטרינר מיומן.
    כאשר מדובר בסירוס הניתוח פשוט הרבה יותר ועם פחות סיכוי לטעויות גם לווטרינר שפחות מיומן. חשוב לציין שכל ווטרינר בשנה הקלינית של לימודיו חייב לבצע בעצמו מספר מסויים של עיקורים וסירוסים לפני קבלת התואר ורוב המרפאות מבצעות את ההליך הזה מספר פעמים בשבוע, אם לא מספר פעמים ביום. כך שלא ניתן לומר שזהו הליך מאתגר מידי.
  • השמנה לאחר הפרוצדורה: לא ניתן להכחיש שאכן אנו רואים השמנה לאחר הפרוצדורה בגזעים מסויימים ואילו בגזעים אחרים לא. הסיבה לכך נעוצה בכך שהורמונים מסויימים (אסטרוגן בנקבות וטסטוסטורון בזכרים) אחראים במידה רבה לאגרסיביות של זכרים מול זכרים ולרצון של שני המינים לברוח ולהזדווג. במצבו הרגיל הכלב/חתול הטיפוסי אשר מקבל מזון איכותי + צ’ופרים ורוב היום לא עושה שום דבר. יכול להיות שהמעט פעילות שהעירור הרבייתי גורם לו, היא ההפרש בין השמנת יתר לבין כלב במשקל תקין. צריך לזכור שכלבים מגזעים מסוימים דוגמת לברדורים ודומיהם יעלו במשקל ללא קשר לניתוח ואילו כלבי רוח כמו סלוקי לא יעלו במשקל לאחר הניתוח. הפתרון לדבר הזה הוא פשוט יותר מאשר אצלנו, לתת לו פחות מזון, או מזון דיאטטי ולדאוג לביצוע יותר פעילות גופנית. (יותר קל מאצלנו, משום שיותר קל למנוע מזון מאחרים מאשר מעצמנו).
  • חוסר שליטה על מתן שתן: הסיבה לכך היא שאסטרוגן דרוש לסגירת הסוגר של השתן ולאחר העיקור יש ירידה בהורמון זה, דבר הגורם לחוסר שליטה על מתן שתן בייחוד בלילה. הסטטיסטיקה מדברת על 20% מהכלבות המעוקרות (30% בכלבות מעל 20 ק”ג ו 10% בכלבות מתחת ל-20ק”ג) . במידה ומבצעים את העיקור לפני הייחום הראשון מדובר על 9.5% (גם כאן מדובר על 5% בכלבות קטנות לעומת 13% בגדולות). הטיפול הוא סירופ שניתן לתת לתקופה מסוימת או לכל החיים אם צריך.
  • דיכאון: לא מכיר ולא מצאתי מאמרים אמינים בנושא, לרוב נראה שהכלב פחות פעיל אך אין לכך קשר עם דיכאון. לעיתים ניתן לקשור השמנה עם דיכאון מסוים של בעל החיים בשל קשיי תנועה ונשימה.

יתרונות הפרוצדורה:

  • הפחתת כמות הכלבים והחתולים המשוטטים:כך יהיו פחות המתות חסד על ידי הרשויות, פחות גורים מתים ממחלות או על ידי רכבים בכבישים ובעצם יעזור להבטיח שלכל כלב/חתול יהיו בעלים שמטפלים בו כמו שצריך.
  • הפחתת גידולי עטין בכלבות: גידולי העטין מהווים כ- 50% מכלל הגידולים בכלבות בוגרות. גידולים מסוג מסויים הנחשבים ללא ממויינים (אשכים, שחלות רקמת עטין ועוד), נחשבים ממאירים במיוחד משום שהתאים הלא ממויינים שלהם מסוגלים לצמוח (לזרוע גורורות) בכל מקום שבו הם יצליחו להשתקע. לצערנו הרב מקומות כאלה הקלים להשתקעות מצויים בשפע בריאות שם כמות רבה של דם זורמת בקצב איטי מאד. כאשר ישנן גרורות בריאות אין לרפואה הווטרינרית הרבה מה לעשות כיום.

אחת ההמלצות לפני כל הסרה כירורגית של גידולי עטין היא ביצוע צילומי ריאות לשלילת גרורות כדי לראות האם יש בכלל טעם בניתוח.

בספרות מוצג הסיכון של כלבה ממוצעת ללקות בגידולי עטין כתלות בגיל שלה: הסיכון הוא- 0.5% לכלבה לפני ייחום ראשון. 8% אחרי ייחום ראשון ו- 26% לעיקור משני ייחומים ואילך. מבחינה קלינית חלה ירידה דראסטית בכמות ניתוחי הסרת גידולי עטין מתחילת המגמה שדוגלת בעיקור כלבים וחתולים. כלומר לא באמת צריך נתונים ממאמרים כדי להבין שיש קשר.

  • מניעת דלקות רחם: מן הסתם אם אין רחם לא תהיה דלקת רחם. הדלקת עצמה מתרחשת לרוב אחרי המלטה.
  • מניעת הריון לא רצוי: ישנם הרבה מקרים בהם כלבות בזמן ייחום בורחות או לחילופין כלב לא מסורס פורץ לחצר ונוצר מצב של הריון לא רצוי, בין אם מדובר בכלבה גזעית וזכר לא ידוע, או כלבה שבעליה לא מעוניינים כלל בגורים.
  • מניעת המלטות קשות: המלטה, כמו לידה, הינה תהליך טראומתי קשה ולעיתים אף מסוכן לכלבה. ישנם גזעים כמו בולדוג ודומיו שכמעט ולא מסוגלים להמליט ללא התערבות כירורגית.
  • הפחתת פגיעות רכב/בריחות מהבית: לרוב מדובר על זכרים לא מסורסים שרצים אחרי נקבה מיוחמת, אך ישנם לא מעט מקרים בהם הנקבה בזמן הייחום מעדיפה לברוח מהבית. על ידי סירוס ועיקור אנו מונעים את התופעה הזו, שבמקרה הטוב, נגמרת בלכידה על ידי אנשים או הרשות והשבה לבעלים ובמקרה הרע על ידי פגיעת מכונית.
  • הפחתת קרבות בין כלבים או חתולים: כלבים וחתולים בניגוד אלינו מסתמכים יותר על חוש הריח שלהם מחוש הראייה או כל חוש אחר. כלב/חתול מסורס אינו מפריש את אותם הורמונים המזהים אותו כזכר המעוניין להזדווג ולכן כלב/חתול מסורס קטן יכול להיות ליד כלב/חתול לא מסורס גדול ללא בעיה לרוב גם אם ישנה נקבה בסיפור. ומצד שני, כלב/חתול גדול מסורס פחות אגרסיבי כלפי זכרים ובכלל, לכן יש פחות סכנה שיפגע כלב/חתול קטנים.
  • מניעה של תופעת גידולים/דלקות או הגדלה שפירה של הפרוסטטה: התהליכים הללו במקרה הטוב גורמים לבעיות במתן שתן או בקושי בהעברת צואה, במקרים החמורים יותר מדובר במצבים המסכנים את חיי הכלב. למיטב ידיעתי אין מאמר אמיתי הטוען שסירוס מגביר דלקות או גידולים בפרוסטטה נהפוך הוא הטיפול המומלץ בכל מצב כזה הוא סירוס של הכלב אם ניתן. המאמרים היחידים שהציגו עלייה בגידולי פרוסטטה בכלבים מסורסים היו מוטים. הסיבה לכך פשוטה, רוב הכלבים יסיימו את חייהם מסורסים בייחוד כלבים שבהם אובחנה הגדלה/דלקת או גידול בפרוסטטה. מה שגורם לכל מאמר רטרוספקטיבי להראות שהכלב/חתול שנפטר היה מסורס, אך הוא לא אומר מתי בוצע הסירוס ועל איזה רקע.
    דוגמא: סירוס המבוצע על רקע גידול בפרוסטטה, אך זה היה מאוחר מדי והכלב נפטר מהגידול, המידע יראה, שכלב מסורס מת מגידול בפרוסטטה ומכאן נובעת ההטייה.
  • הרנייה פריאנאלית: ישנה תופעה בה כלבים לא מסורסם מפתחים רפיות של השרירים באזור הישבן (פריאנאלי). הדבר גורם ליציאה של מעי ולעיתים שלפוחית השתן מחלל הבטן והדבר מצריך ניתוח תיקון + סירוס.
  • אשך טמיר: מדובר על אשך שלא ירד כראוי לשק האשכים, אחוז ניכר מהאשכים הללו (בסביבות ה-90%) עוברים התמרה סרטנית והופכים לגידול מסוכן בחלל הבטן שזורע גרורות. בסירוס אנו גם בודקים ששני האשכים במקום, ואם הם לא אנו נאלצים להיכס לחלל הבטן ולמצוא אותם בדיוק מהסיבה הזו.
  • הארכת חיי הכלב/חתול: רוב הכלבים והחתולים כפי שצויין קודם יעברו סירוס במהלך חייהם בשל בעיות פרוסטטה, שתן ודברים אחרים לכן ניתן להגיד שאלו שלא יעברו סירוס, עלולים למות בטרם עת בשל חוסר הטיפול בבעיה. כאשר אנו מאריכים את חיי בעל החיים מעבר למה שרואים בטבע אנו גוזרים עליו לחלות במחלות שלא קיימות באופן טבעי בחיות האלה בטבע. בהקבלה אלינו, ניתן לראות שמחלות של הדור הישן לא כללו סניליות, אלצהיימר וגידולים כמו היום פשוט משום שבני האדם לא האריכו שנים. בדומה לכך אם כלב/חתול מטופל נכון ומסורס יותר סביר שיחלה במחלות המאפיינות חולים גריאטריים (גידולים שונים, דלקות פרקים, קטרקט ודומיהם) יותר מחיה אשר אינה מטופלת כראוי ומסורסת.שוב, ניתן לטעון להטייה במאמרים שטוענים שרב הכלבים המסורסים מתים מגידולים שונים לעומת כלבים לא מסורסים, ואינו דואג לציין שהכלבים המסורסים מתים מספר שנים אחרי אותם כלבים לא מסורסים. במילים אחרות סביר להניח שכלב לא מסורס יפגע מרכב, יפצע בקרב כלבים, יעבור ניתוח קשה על רקע הדברים האלה או אחרים המצוינים כאן ולעיתים אף יעבור המתת חסד משום שלבעלים לא יהיה מספיק כסף כדי שיעבור את הניתוח. כלב מסורס כנראה לא יזדקק לאותם פרוצדורות ולכן לא מפתיע שגורם המוות שלו יהיה לרוב על רקע גידול או מחלה כרונית על רקע גריאטרי ללא קשר ישיר לסירוס. וכמובן בגיל מאוחר יותר.
  • הפיכת ה כלב/חתול ליותר רגוע: כאן לא ניתן להגיד באופן גורף שכלב/חתול מסורס ישנה התנהגותו מן הקצה לקצה. יש יותר סיכוי שכלב/חתול המסורס לפני הבגרות המינית יהיה יותר נינוח עם זכרים אחרים מאשר כלב/חתול המסורס בגיל מבוגר וכבר פיתח נורמות התנגות אחרות.
  • הרדמה (אני מודע לזה שזה מופיע גם בחסרונות): אני חושב שהרדמה יחידה עדיפה על ההרדמות שעלולות להיות על רקע: פיומטרה, הריון לא רצוי, דלקת עטין ומפחיתה גידולים מסוגים שונים בנקבות. פציעות על רקע קרבות, פגיעת רכב, הרניה פריאנאלית, הגדלה/גידול/דלקת בפרוסטטה, אשך טמיר סרטני. אם נוסיף לכך את העובדה שהעיקור/סירוס מתבצע בגיל צעיר כשבעל החיים בשיא בריאותו יש לכך יתרון נוסף על הרדמת בעל חיים מבוגר וחולה.

דעתי האישית:

אני חושב שיש לסרס ולעקר את כל בעלי החיים הגדלים כחיות מחמד ולא למטרות רווח כלכלי. אין לי ספק שבכל גיל זה בריא, אך משום שמדובר בהרדמה כללית יש לבצע זאת כשבעל החיים בוגר מספיק לעמוד בהרדמה ולא מבוגר מידי כדי לא לאבד את היתרונות (לפני ייחום ראשון בנקבות ולפני סוף הבגרות המינית בזכרים).
אם לא די במאמר הזה על מנת לשכנע שיש יתרון ברור לעיקור/סירוס על פני האלטרנטיבה, הרי לפחות אתם בתור הבעלים יכולים לבצע החלטה מושכלת. לצערי נתקלתי באנשים רבים שהגיעו עם בעל החיים שלהם למרפאה בגלל הסיבות שתוארו למעלה וטענו שאם היו יודעים על הסכנות ללא ספק היו מחליטים על סירוס/עיקור חיית המחמד שלהם.

ביבליוגרפיה

The relationship of urinary incontinence to early spaying in bitches. Journal of Reproduction and Fertility. Supplement [2001, 57:233-236]

Urinary incontinence in castrated bitches. Part 1: Significance, clinical aspects and etiopathogenesis. Schweizer Archiv fur Tierheilkunde [1997, 139(6):271-276]

Ettinger sixth edition page 788

Print Friendly, PDF & Email